רש"י על חולין ק״ז ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ד׳ »

1 ביאור שטיינזלץ על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן. שהאוכל אותם אינו יודע להיזהר ככהנים האוכלים תרומה רש"י חולין קז,ב. ואולי טעמו מפני שגם אם נטמאו אין שורפים אותם, ולפיכך פחות מקפידים עליהם.

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות פתח ↗

לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטבולו במשקה אע"פ שלא נטל ידיו. המאכיל לאחרים אין צריך נט"י והאוכל צריך נט"י אע"פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל וה"ה לאוכל במגריפה שצריך נט"י. עי' בראב"ד ובכ"מ ובפ"ח מאבות הטומאות הל' ט' כתב רבינו לט אדם ידיו במפה ואוכל תרומה בלא נט"י ואין חוששין שמא יגע אבל לא יעשה כן בחולין שנעשו על טהרת הקודש או על טהרת תרומה גזירה שמא יגע לפי שאין מקפיד עליהן עכ"ל וברש"י חולין ק"ז משום דכהנים זריזין ולרבינו נראה משום חומר תרומה יקפידו בשמירה ביותר ועי' ברש"י במס' חולין דף ב' ע"ב דאיתא שם ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר וז"ל ובמוקדשין לכתחילה לא ישחוט ואפי' בסכין ארוכה כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי אלמא בעינן שמירה גזור בהו רבנן לכתחילה משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל ונראה מדברי רש"י דהחשש שמא יגע הוי חשש רחוק דאם הוי חשש ספק למה רק מדרבנן ניחוש כן ועי' בתוס' שם שלא נראה כן וכמ"ש שם עיי"ש ובכה"ג דעושה בהיכר גדול לאכל במפה דהוי כמו סכין ארוכה שם ויותר מזה ולכן דעת רבינו דאוכל על טהרת הקודש או על טהרת תרומה שקיבל ע"ע לשמרו כמו תרומה וקדשים דהוי השמירה מדאורייתא וכמ"ש ברש"י הנ"ל ועי' במס' פסחים הנ"ל אם הסח הדעת פיסול הגוף וברש"י שם עיי"ש וא"כ שייך גזירה מדרבנן כיון דבתרומה וקדשים אם לאו דזריזין או משום חומר דמקפיד היה לגזור גזרו בזה משום חיוב השמירה דבכלל קבלתם אבל בחולין דלא הוי מטעם חיוב שמירה רק משום סרך תרומה בלבד והוי גזירה לגזירה ואף למ"ש בתוס' ישנים במס' שבת כ"א ע"א בד"ה וא"ת דהיכא דצד אחד קרוב לעשותו לא שייך לומר אין גוזרין גזירה לגזירה ועי' בטו"ז או"ח בסי' רנ"ב ס"ק ז' סי' רנ"ג ס"ק ט"ו וכיו"ב בר"ן במס' ביצה דף כ"ח ע"ב בענין אין מראין סכין לחכם עיי"ש אבל כמ"ש החשש שמא יגע חשש רחוק וכיון כמ"ש בחולין לאו משום שמירה רק משום גזירה אין גוזרין משא"כ באוכל על טהרת הקודש ועל טהרות תרומה דמטעם שמירה שייך גזירה וגם דזה מגדר השמירה מדרבנן לחוש גם על המקרה על המעט אבל לפ"ז צ"ל באוכל מחמת מאכיל ובאוכל במגריפה הוי חשש קרוב ובמגריפה י"ל שאינו בהיכר דדוקא בהיכר יש לומר כמו דאיתא במס' ביצה י"ח מתוך וכו' ע"י דליו זכור הוא עיי"ש ובאוכל ע"י מאכיל הרי נגע הלה: ולכאורה יקשה במלחמה שהתירו בלא נט"י וכמ"ש רבינו בה"ג ולמה לא נאמר שיאכלו במפה דלא הוי טורח כ"כ וראיתי בס' מעשה רוקח שכתב מ"ש בנט"י לאחרונה חייב במחנה והרי אפשר במפה עיי"ש וזה י"ל דילמא באמת מהני וכמ"ש שם אבל בזה יקשה על הראשונים ונ"ל דהנה כמ"ש לעיל דרש"י הקשה על הי"א דס"ל נט"י משום נגיעה בטומאה וא"כ ניחוש שמא נגע באב הטומאה עיי"ש ובס' עצי אלמוגים סי' קנ"ח ס"ק א' כתב ע"ז עם מ"ש בתוס' במס' פסחים י"ט בד"ה שאין שבאותו יום שגזרו על סתם ידים שניות גזרו ג"כ אידים שנגעו בראשון לטומאה שיהיה לו דין שני דמדאורייתא אין ראשון מטמא לאדם שאין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכתב לפ"ז דלחוש שיגע באב הטומאה אף דידים עסקניות ע"ז יתן לב דיודע טומאתו אבל טומאת ידים מראשון לטומאה שאין פשוט כך י"ל לחוש עיי"ש והנה דעת רבינו כמ"ש לעיל בדעת רבותיו של רש"י דנט"י משום נגיעה בטומאה וא"כ במחנה דשכיח שיגעו במת ובחרב דהוי כחלל וא"כ לא מהני הנט"י כלל ולכן לא גזרו במחנה דהוי גזירה שאי אפשר לקיימו ולטומאה כזאת לא מהני מפה:

2 חולין פתח ↗

אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: הִתִּירוּ מַפָּה לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה, וְלֹא הִתִּירוּ מַפָּה לְאוֹכְלֵי טְהָרוֹת, וְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי כֹּהֲנִים הֲווֹ.

1 התירו מפה לאוכלי תרומה - דהכהנים זריזין הן ולא נגעי:

2 ולא התירו לאוכלי - חוליהם בטהרה לפי שאינם למודין להשמר כמו כהנים:

« רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ד׳ »